דחיית ערעורו של בנו זוסמן, המורשע בפרשת "הפטריארכיה היוונית" , והערעור שכנגד של המדינה

השופט נ' סולברג:

1.           ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 5243-12-10; כבוד השופט ר' כרמל), במסגרתה הורשע המערער בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, בעבירה של שימוש במסמך מזויף, ובעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור; וערעור על גזר הדין שלפיו הושת על המערער עונש מאסר של חמש שנים וששה חודשים לריצוי בפועל, עשרה חודשי מאסר על-תנאי, וקנס כספי בסך של ארבעה מיליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו; כמו כן חוייב המערער בתשלום פיצוי כספי לקק"ל בסכום של 250,000 ש"ח.

מנגד, מערערת המדינה על קולת עונשו של המערער ומבקשת להחמיר בגזר דינו הן ברכיב המאסר, הן ברכיב הקנס, ולהעלות את שיעור הפיצויים.

עיקרי העובדות וכתב האישום

2.        בית המשפט המחוזי היטיב להסביר את פרטי הפרשה המסועפת, אדניה הן ראיות נסיבתיות, שעיקרן אינו שנוי במחלוקת. הפטריארך דיאודורוס קריבליס עמד בראש הכנסייה של הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית בירושלים החל משנת 1981 ועד לפטירתו בשנת 2000, ולו הייתה נתונה זכות חתימה בלעדית בנוגע לכל ענייני הכנסייה, לרבות עסקאות במקרקעין. חתימתו בצירוף חותמות הכנסייה מחייבת את הכנסייה, ובלבד שעסקאות אלה אושרו על-ידי ה"סינוד", הוא הגוף העליון של הכנסייה. הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית היא הבעלים של קרקעות רבות ברחבי מדינת ישראל, לרבות קרקעות המצויות בשכונות שונות בירושלים (ברחביה, בטלביה ובאיזור הרכבת) וכן באיזור בית שמש. יעקב רבינוביץ, איש עסקים, תושב ארצות-הברית ובעל אזרחות ישראלית ואמריקאית, שימש כשותפו של הפטריארך בקרקעות בית שמש, והחל משנת 1995 ניהלו השניים קשרים עסקיים רצופים. רבינוביץ הורשע בבית המשפט המחוזי, וערעורו לבית משפט זה נדחה (ע"פ 4354/08 מ"י נ' רבינוביץ (22.4.2010)). מעורב אחר, דוד מורגנשטרן, אשר שימש כעוזרו של רבינוביץ, זוכה בבית משפט זה מעיקר העבירות ונותרה הרשעתו בעבירה של שיבוש מהלכי משפט (שם). המערער, אזרח ישראל אשר התגורר בירושלים ולו יחסים קרובים עם הפטריארך, ביקש להיות מעורב בעסקי הקרקעות של הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית. רבינוביץ שכר את שירותיו של עו"ד יעקב ויינרוט על מנת שזה ייצגו במגעים מול רשויות המדינה, קרי - ממ"י וקק"ל, הכל מתוך מגמה לשכנע את הרשויות הללו ליטול חלק בעסקת רחביה-טלביה, ולשאת במימונה. בעקבות פניות עו"ד ויינרוט אל שרי האוצר והתשתיות ורצון המדינה להוציא אל הפועל את עסקת רחביה-טלביה הוחלט כי המדינה תרכוש את הזכויות בקרקעות רחביה-טלביה אשר הוחכרו בשנים 1951 ו-1952 לקק"ל ותקופת החכירה לגביהן עומדת להסתיים בשנים 2051 ו-2052 תמורת סך כולל של 20 מיליון דולר. רבינוביץ מצידו הודיע כי סיכם עם הפטריארך והכנסייה כי אלה יקבלו סך של 16 מיליון דולר תמורת הארכת חוזה החכירה לתקופה נוספת של 999 שנים וכי היתרה תהא מיועדת לשכר טרחה, הוצאות תיווך וכיוצא באלה. ואכן, בתחילת חודש אפריל 2000, הועבר תשלום בסך של 20 מיליון דולר לחשבון נאמנות שפתח וניהל עו"ד ויינרוט. ביום 14.4.2000 הגיעה לבית הפטריארך משלחת של אנשים נכבדים שכללה את רבינוביץ, עורכי הדין יעקב ואברהם ויינרוט, רופא מטעמו של עו"ד ויינרוט המשמש כמנהל הרפואי של המרכז הגריאטרי "חיים טובים" בבני ברק ד"ר ברונו אוסטפלד, הנוטריון עו"ד אברהם פרי ונציג קק"ל מר מרדכי תנורי. המערער פגש בפמליה הנכבדה, ורבינוביץ הודיע כי בשל מצבו הרפואי של הפטריארך ומחמת טיפול הדיאליזה שעבר באותו יום, לא ניתן להקשות עליו, ועל כן יפקדו הנוכחים אט אט את חדרו, כל אחד בתורו. תחילה, עלה רבינוביץ עצמו, לאחר מכן הרופא, לאחריו הנוטריון שירד לאחר פרק זמן עם מסמכים "חתומים". לבסוף עלו עו"ד ויינרוט ונציג קק"ל, הודו לפטריארך וברכו אותו. המסמכים ה"חתומים" נגעו לשלוש עסקאות מקרקעין שונות וכללו חוזה וייפוי כוח לעסקת רחביה-טלביה, תיקון לחוזה בית שמש וייפוי כוח, וכן גם יפוי כוח לעסקת הרכבת. לאחר שהנוטריון אישר לעו"ד ויינרוט כי המסמכים בנוגע לקרקעות רחביה-טלביה אכן נחתמו בנוכחותו, מסר עו"ד ויינרוט לרבינוביץ ולמערער שיקים בסך כולל של 16 מיליון דולר. רבינוביץ נטל לעצמו המחאות בסך של 9 מיליון דולר והמערער נטל לרשותו את יתרת ההמחאות בסך של 7 מיליון דולר, מתוכם העביר סך של 6 מיליון דולר לחשבון בנק בשוויץ, ואת היתרה בסך של 1 מיליון דולר משך במזומן. סמוך לאחר יום 14.4.2000 עזב המערער את הארץ לתקופה ממושכת.

3.        כתב האישום שבו הורשע המערער נסב על שני אישומים נפרדים בקשר לשלוש עסקאות מקרקעין למראית עין שנרקחו "בפעולת מלקחיים" - המערער מבפנים ורבינוביץ מן החוץ. הפגישה המשותפת שהתקיימה ביום 14.4.2000, ובמסגרתה כביכול החכירה הכנסייה את קרקעותיה לדורות, נדמתה כלפי חוץ כעשיית עסקה, וכלפי פנים (הפטריארך) נדמתה כביקור ברכה לרגל החג.

4.        העבירות המיוחסות למערער באישום הראשון עניינן בקשירת קשר עם רבינוביץ ובביצוע שורה של מצגי שווא, מעשי זיוף, קבלת דברים במרמה מאת מדינת ישראל ורשויותיה ומאת הכנסייה והפטריארך, ואשר נוגעים לקרקעות הכנסייה. במסגרת הקשר החשאי, פעל המערער יחד עם רבינוביץ להכנתם של הסכמים מזוייפים בקשר לשלוש עסקאות מקרקעין נפרדות, לפיהם החכירה הכנסייה לרשויות המדינה את קרקעות רחביה-טלביה לתקופה בלתי מוגבלת, נענתה לתיקון לעסקת בית שמש, והעבירה לרבינוביץ את הזכויות הקנייניות בקרקעות הרכבת. לאחר מכן, פעלו השניים במרמה להחתמת החוזים וייפויי הכוח בחותמת הכנסייה, ולזיוף חתימות הפטריארך על גבי מסמכים אלה, ללא סמכות כדין ומתוך כוונה להונות את הצדדים המעורבים. כדי להניח את דעתו של הנוטריון ואת דעתם של נציגי רשויות המדינה, כי מסמכי שלוש העסקאות בקרקעות הנ"ל אכן נחתמו על-ידי הכנסייה והפטריארך, ביימו השניים מפגש משותף עם הפטריארך, במהלכו הצליחו לשכנעו - תוך ניצול מצבו הפיזי הירוד - להיות נוכח במפגש שכינסו על מנת שניתן יהיה להציגו בכזב כמי שחתם באותו מעמד על מסמכי שלוש העסקאות, ובכך לדמות לכאורה את התקשרותה של הכנסייה בעסקאות הנ"ל להתקשרות שנעשתה כדין. המסמכים המזוייפים אפשרו למערער ולרבינוביץ לקבל מהמדינה במרמה כספים רבים בגין התמורה שהקצתה המדינה לעסקת רחביה-טלביה, וכמו כן אפשרו לרבינוביץ להצטייד במסמכים חתומים ותקפים כביכול, לפיהם נעשה התיקון לעסקת בית שמש, ונרכשו הזכויות הקנייניות בעסקת קרקעות הרכבת. העבירות המיוחסות למערער באישום השני עניינן בפעולות שביצע ברכוש אסור. לאחר ביצוע העבירות המתוארות בגדרי האישום הראשון, החזיק המערער בכספי המרמה ביודעו כי מדובר ב"רכוש אסור" כמשמעו בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, וביצע באמצעותם בין היתר את הפעולות הבאות: פתח חברה והצטרף באמצעותה כשותף בחווה לגידול אווזים ברומניה, רכש מגרש וחמש דירות, והשקיע כספים בשתי מסעדות.

5.        בדיוק ובפרטות תיאר בית המשפט המחוזי את המסכת העובדתית מושא הפרשה שלפנינו ועמד בהרחבה על פרטי כתב האישום הארוך, וכן על הנסיבות הספציפיות של כל אחת משלוש העסקאות האמורות. נקודת המוצא בערעור דנן היא כי המסגרת העובדתית אשר תוארה בנאמנות על-ידי בית המשפט המחוזי הריהי מקובלת עלינו ואכמ"ל.

עיקרי הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

6.        תחילה דן בית המשפט המחוזי בשאלה האם המסקנה היחידה האפשרית העולה מן הראיות הנסיבתיות היא מסקנה המפלילה את המערער במיוחס לו. בית המשפט המחוזי העיר, כי "לאור ההסכמות הרחבות אליהן הגיעו הצדדים, לא נוצר צורך לאזכר או להידרש לכל ראיה וראיה מאלה שהוגשו על ידם, עיקרן בהסכמה" (שם, סיפא לפסקה 53). נקבע כי "קיימת תשתית לכך שאפשר שהפטריארך יבצע את עסקת רחביה-טלביה בלא ידיעת הסינוד" (שם, פסקה 54). המערער אמנם פעל עבור הפטריארך והפטריארכיה בנושאי איתור קרקעות הפטריארכיה, אך לא הוצג נפח פעילות כזה המצדיק תשלום שכר למערער בשיעור של כ-3.5 מיליון דולר. עוד צויין, כי "המשך הפעולות הקשורות בכסף ובנתיבו, מעידים על טיב ותוכן מעשי הנאשם [המערער - נ' ס']" (שם, שם). בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי הפטריארך, "הבעלים המלא, האמיתי, והיחיד של הקרקעות", לא זכה לקבל ולו סנט אחד מן מהתמורה וכי לא הובאה כל ראיה ממשית שיש בה כדי לאמת את גרסת המערער לפיה קיבל הפטריארך תשלום בסך של מיליון דולר במזומן (שם, שם). לא זו אף זו, המערער נמלט לרומניה ולא הגיע ארצה למשפטו אלא רק לאחר שהוסגר לישראל על-ידי שלטונות רומניה (שם, סיפא לפסקה 54). נקבע כי טענתו המפתיעה של המערער בדבר שיתוק שאחז בידי הפטריארך ואשר לכאורה מנע ממנו לחתום על המסמכים, נסתרת מהראיות שהונחו לפניו (שם, שם). זאת ועוד, ניתוח האירועים השונים כפי שהתרחשו בפועל - לגישת בית המשפט המחוזי - מוליך לכדי מסקנה כפולה: האחת, ביום 14.4.2000 לא בוצעו ולא נערכו עסקאות אמת, והכוונה היא הן לקרקעות בית שמש, הן לקרקעות רחביה-טלביה והרכבת; השנייה, המערער היה מודע למתרחש, מעורב במעשים, ושימש כאחד המבצעים בצוותא (עם רבינוביץ) להוצאה לפועל של הליך מרמה מתוחכם, רב דמיון, אשר לא היה אמור להחשף, אלא רק לאחר שנים ארוכות (שם, פסקה 55). נקבע כי למערער הייתה דלת פתוחה בבית הפטריארך, וכי במשך תקופה ארוכה, טווה המערער קשרים עם הפטריארך והמקורבים אליו, והוא זה אשר הוביל את הפמליה כולה פנימה, קרי - אל מיטתו של הפטריארך (שם, פסקה 56). בכך למעשה "טמון המפתח לביצועה של התוכנית כולה. בלא יכולת הגישה לבית הפטריארך... לא היה צולח דבר" (שם, שם). בית המשפט המחוזי קבע כי בהימלטותו של המערער לחו"ל, שלא בא לה הסבר הגיוני להניח את הדעת, "ניתן לראות... משום התנהגות בעלת כוח ראייתי עצמאי" לחובת המערער (שם, פסקה 57). "אמנם לא ניתן לבסס הרשעה אך על סמך ראיה זו, אולם התנהגות כזו משתלבת עם יתר הראיות המפלילות... מדובר בהתנהגות המהווה ראיה נסיבתית שניתן לקבוע על פיה ממצא לחובת הנאשם [המערער - נ' ס']" (שם, שם).

7.        בהמשך בחן בית המשפט המחוזי את השאלה האם מעורבותו של המערער משתרעת על עסקת קרקעות רחביה-טלביה בלבד, או שמא גם על עסקת קרקעות בית שמש והרכבת. נקבע כי אין לקבל את טענת המערער לפיה עסקת רחביה-טלביה אינה מזוייפת, וכי רבינוביץ ושותפיו עשו בה שימוש למעשי מרמה מצדם. "אף שהנאשם, בעדותו ביקש לשוות אופי של קשר מינורי לקשר בינו ובין רבינוביץ, מסתבר שהשניים קשורים ומתואמים" (שם, פסקה 58). מכאן הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי "התוכנית העבריינית שנרקמה הנה תוכנית כוללת" (שם, שם), קרי - לא עלה בידיו של המערער להוכיח אי-מודעות למסמכי עסקאות בית שמש והרכבת. "מדובר, למעשה, בהקשר נסיבתי שאינו ניתן להפרדה" (שם, שם). לשיטת בית המשפט המחוזי, צירופם של שלל שקריו של המערער תחת קורת גג אחת מדגיש את משקלם המצטבר: "הצטברות שקרים אלה... יש בה להוות ראיה בעלת משקל לחובת הנאשם [המערער - נ' ס']" (שם, פסקה 59). בשולי הדברים, העיר בית המשפט המחוזי כי "לא ניתן לראות בקלטת השיחה בין הנאשם [המערער - נ' ס'] לבין אדם אחר כראיה לאמיתות תוכן השיחה... שלא הוכחה זהות הדובר האחר" (שם, סיפא לפסקה 59). לגבי טיב העבירות בגדרי האישום הראשון אשר בגינן יש להרשיע את המערער ואפיונן, קבע בית המשפט המחוזי כי המדינה מתחה את קשת האפשרויות יתר על המידה. "מדובר בפרשה אחת, שפרטיה אחוזים ושלובים זה בזה ואינם אלא חוליות באותה פרשה", ומשכך הפרדה זו היוצרת ריבוי של עבירות אינה מתבקשת, והיא מלאכותית (שם, פסקה 60). באשר לאישום השני, קבע בית המשפט המחוזי כי דרישת המודעות בדבר היות הרכוש "רכוש אסור" מתקיימת לנוכח הקביעות הנוגעות לאישום הראשון (שם, סיפא לפסקה 61).

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

8.        המערער הורשע כאמור בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, בעבירה של שימוש במסמך מזוייף ובעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור. בית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש מאסר של 5 שנים ו-6 חודשים לריצוי בפועל, עשרה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 4 מיליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו, וכמו כן חוייב המערער בתשלום פיצויים בסך של 250,000 ש"ח לקק"ל. בית המשפט המחוזי ציין כי חלה בענייננו הוראת תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (שם, פסקה 8). מתחם העונש הראוי באשר לאירועי האישום הראשון, בהתחשב בהוראות החוק ביחס לענישה המרבית בעבירות שבהן הורשע המערער לפי נסיבותיהן ובהתאם למדיניות הפסיקה הכללית, מצוי בטווח שבין ארבע שנות מאסר בפועל לבין עשר שנות מאסר בפועל; באשר לאישום השני, נקבע כי מתחם עונש המאסר בפועל הראוי נע בין שנתיים לבין שש שנים (שם, פסקה 9). בנסיבות העניין דנן, נקבע כי אין נימוקים אשר יש בכוחם להביא לסטייה בגזירת עונשו של המערער אל מחוץ למתחם (לקולא או לחומרה). לפיכך, ותוך התחשבות בעונש שנגזר על רבינוביץ, שותפו של המערער, גזר בית המשפט המחוזי את העונשים כפי המפורט ברישא (שם, שם).

9.        מכאן הערעור שלפנינו. כאמור, ערעורו של המערער מופנה נגד ההרשעה ונגד חומרת העונש. ערעור המדינה מופנה נגד קולת העונש. ביום 26.6.2013 נמחקה על-ידי בית משפט זה (השופט א' שהם) בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע (חלקי) של גזר הדין.

עיקרי טיעוני המערער

10.      המערער טוען כי לא ניתן היה לביים את ה"אירוע" שבו הואשם, בשעה שהראיות מצביעות בצורה נחרצת על כך שעסקת ירושלים (רחביה-טלביה) היא אמיתית. לגרסת המערער, בתום המפגש ביום 14.4.2000, מבין שבעה שיקים בסך כולל של 7 מיליון דולר שנמסרו לו תמורת עסקת ירושלים, המיר שיק אחד על סך של 1 מיליון דולר למזומן, העביר את התשלום לפטריארך באמצעות נציגו, ואת היתרה הפקיד בחשבון בנק בשוויץ בתיאום עם הפטריארך ובהסכמתו. לדבריו, סוכם עימו כי חלקו בגין כל פעולותיו עבור הפטריארך והכנסייה יעמוד על מחצית התמורה, קרי - סך של 3.5 מיליון דולר. המערער מוסיף ומציין כי הובאו ראיות ישירות על-ידי עדים שונים שנכחו בפגישה אשר מעידות על כך שהפטריארך היה ערני, צלול, והסכים לפרטי העסקה הנ"ל. לשיטתו, אין לגזור מטיפולי הדיאליזה שעבר הפטריארך עובר למועד המפגש מסקנה שלילית בנוגע לצלילות דעתו. המערער מפנה בין היתר לעדותו של הרופא ד"ר ברונו אוסטפלד, לעדותו של הנוטריון עו"ד אברהם פרי, לעדותו של מי שהוגדר כ"מפקח על העסקה" עו"ד יעקב ויינרוט, ולנציג קק"ל בעסקה מר מרדכי תנורי. לשיטתו של המערער, צירוף העדויות הנ"ל מצביע בצורה ברורה כי אכן נכרתה עסקה אמיתית במעמד הנ"ל. זאת ועוד, טוען המערער כי יש לדחות את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הראיות בתיק הן נסיבתיות. לשיטתו, לפנינו "ראיה מול ראיה" ומשכך לא ניתן להסיק כי העסקה שנכרתה כנ"ל אינה אמיתית.

11.      לעמדת המערער, התנהגותו של הפטריארך הנוכחי אשר הסכים לשלם 13 מיליון דולר לקק"ל כדי לקבל בחזרה את הזכויות בקרקע מחזקת גם היא את טענתו כי העסקה אכן אמיתית. אחרת, לשיטתו, אין זה ברור מדוע יסכים הפטריארך לשלם סכום כסף נכבד שכזה להחזרת הקרקעות שלכאורה הוצאו מהפטריארכיה במרמה. לא זו אף זו, הפטריארך שחתם על מסמכי העסקה נפטר בטרם הספיק להעיד במשפטו של המערער ולא ניתן היה לחוקרו על אודות הכחשת העסקה. לדידו, הכחשתו של הפטריארך המנוח את דבר החתימה על העסקה נבעה מחשש מהותי לחייו, לנוכח "רציחות באותו זמן על רקע מכירת קרקעות".

12.      בדיון שבעל-פה, חידד המערער את דבריו וטען כי לגישתו יש להטיל את האחריות הפלילית על המעורבים העקיפים הנוספים, הנמנים על רשויות המדינה, קרי - ממ"י וקק"ל, אשר נאותו להעביר לפטריארך עבור עסקת הקרקעות רחביה-טלביה תשלום בסך של 20 מיליון דולר באמצעות תיווכה של חברה זרה, או לחלופין להשיתה על נאמן העסקה, עו"ד ויינרוט, אשר קיבל כ-15 אחוזים משווי העסקה (ראו עמוד 8 לפרוטוקול הדיון מיום 16.9.2013). על רקע דברים אלה, לשיטתו של המערער, היסוד הנפשי שיש לייחס למעשיו מסתכם לכל היותר ב"עצימת עיניים".

13.      עוד טוען המערער כי הורשע בטעות במעורבותו לכאורה בעסקאות בית שמש והרכבת, חרף העובדה כי עסקאות אלה אינן קשורות בו ואליו, והוא אינו יודע האם הן אמיתיות, אם לאו. לדבריו, אין לו חלק ונחלה בעסקאות הנ"ל, ולא קשר עם המעורבים בהן, וכל חטאו מסתכם בכך שהעסקאות נחתמו באותו היום, קרי - ביום 14.4.2000. יחד עם זאת, ציין המערער כי אכן היה מודע לכך שמתקיים מו"מ בין רבינוביץ לבין הפטריארך בקשר לקרקעות בית שמש והרכבת, אך לא היה לו כל אינטרס באותן עסקאות והוא לא ידע שמסמכים הנוגעים לקרקעות אלה אכן נחתמו באותו יום.